סיפורה של הקהילה היהודית בוינה!

כדי ללכת בעקבות יהדות וינה, נצטרך להתחיל מההתחלה, כלומר מימי הביניים. יהודים חיו בוינה מאז הקמתה כעיר, ולפי מספר גרסאות אף עוד קודם לכן. מסופר כי כשהרומאים הקימו את וינדובונה, המחנה הצבאי בספר האימפריה, שלימים יהפוך לעיר וינה, הם הביאו עימם שבויים יהודים מהמרד הגדול, וכך הגיעו לכאן ראשוני היהודים. מאז ומתמיד היו פה יהודים, וכמו בכל אירופה, הם ידעו תקופות של שגשוג קהילתי וכלכלי, ותקופות של רדיפות אנטישמיות וגירושים. הקהילה היהודית בעיר הגיעה בשיאה לכ-200 אלף איש, שהיוו 10% מאוכלוסיית העיר בשנות ה-30 של המאה ה-20, והצטמצמה לכדי אלפים בודדים בתום השואה. 

ימיה הראשונים של יהדות וינה

עד למאה ה-12 יש לנו פרטים מעטים על יהודי וינה, אך ידוע כי במהלך המאה ה-13 החלה להשתפר מצבה של הקהילה היהודית באירופה, כאשר פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית, פרסם כתב זכויות ליהודים, אשר אפשר ליהודי אירופה לסחור ולעסוק בהלוואות כספים. ב-1204 נבנה בית הכנסת הראשון שידוע עליו בעיר, ואת יסודותיו ניתן לראות כיום במוזיאון היהודי בכיכר יודנפלאץ. השיפור הביא לכך שוינה הפכה למרכז יהודי חשוב, והתיישבו בה קבוצה של רבנים שזכו לכינוי "חכמי וינה". לקראת סוף המאה ה-13 יוליד שגשוג זה את קנאתם של התושבים הנוצרים, ויחד עם עליית בית הבסבורג השמרני ב-1282 החלו היהודים לסבול מרדיפות. 

ימי הביניים ועד תור הזהב של אוסטריה

במאות ה-14 וה-15 המשיך להתדרדר מצבה של הקהילה היהודית, עד אשר כל קהילת אוסטריה גורשה ב-1420 ע"י הקיסר אלברכט החמישי. בשנת 1469 הקיסר פרידריך השלישי מבטל את צו הגירוש ואף מעודד את היהודים לשוב ולהתיישב באוסטריה. אך זוהי היתה תקופת עדנה קצרה, ובמאה ה-16 סבלו היהודים רבות, בעיקר מעול מיסים כבד במיוחד. ב-1670 יהדות וינה חווה גירוש שני תחת ידו של לאופולד הראשון. מספר שנים לאחר מכן הקייזר מאפשר להם לחזור תחת מגבלות קשות ומיסוי גבוה, מצב שישאר עד ל-1782 כאשר הקייזר יוזף השני מצהיר על כתב הסובלנות, שיסלול בהמשך את הדרך לאמנציפציה.

הכרה מלאה בקהילה היהודית תגיע רק באמצע המאה ה-19, בימי שלטונו של פרנץ יוזף. במהלך תקופה זו הקהילה תצמח ותשגשג. תור זהב זה התבטא גם בפעילותן בעיר של מספר דמויות חשובות: זיגמונד פרויד פיתח כאן את תורת הפסיכואנליטיקה, גוסטב מאהלר כתב בעיר את לחניו, וכאן החל בנימין תאודור הרצל את פעילותו הציונית, כולל הוצאתו לאור של 'די וולט' הביטאון הציוני הראשון.

עליות הפאשיזם והנאציזם

מצבה של הקהילה היהודית מתחיל להתערער עם עליית הפאשיזם בשנות ה-30 של המאה ה-20, ומחמיר קשות עם סיפוח אוסטריה ע"י גרמניה הנאצית במרץ 1938 (האנשלוס). בליל הבדולח (9 בנובמבר 1938) יעלו בלהבות כל בתי הכנסת בעיר, מלבד בית הכנסת המרכזי, וכן בתי יהודים רבים. תוך מספר חודשים מהסיפוח מיישמים הנאצים את מדיניות החוקים המפלים, מה שיוביל להגירתם של כשני שליש מתוך כ-200 אלף היהודים שחיו בעיר, מרבית אלו שנותרו יגורשו בהמשך למחנות הריכוז ניסקו, דכאו, טרייזנשטט ועוד, חלקם יספו במקלחות הגז של אושוויץ. 65,000 מיהודי אוסטריה נספו בשואה. בנובמבר 1942 הוכרז רשמית על חיסולה של הקהילה היהודית בעיר, אם כי כיום ידוע על כ-800 איש ששרדו במחבואים.

השנים שלאחר השואה

בשנת 1945 מוקמת מחדש הקהילה היהודית בעיר, העיר הופכת למרכז מעבר ראשית והמקלט הראשון לרבים משורדי יהדות מזרח אירופה, והקהילה תתחיל לאט לאט לחזור לשגשג בעיר,מה שיכלול הקמת עסקים רבים, בתי כנסת, בתי ספר ועוד. בשנת 1993 נפתח במרכז העיר המוזיאון היהודי, שמספר את סיפור הקהילה, ומהווה במקביל מרכז קהילתי וחינוכי חשוב. ההערכה היא כי כיום הקהילה מונה כ-10,000 יהודים.

כיכר יודנפלאץ

משמעות השם היא 'כיכר היהודים', וזאת מכיוון שכאן שכנה הקהילה היהודית בין המאות ה-12-15 (כיום ליבו של הרובע הראשון). במהלך תקופה זו מנתה הקהילה היהודית כ-800 איש אשר התפרנסו כסוחרים ובנקאים, והקימו במתחם את בתיהם, וכן בית כנסת, בית מרחץ, בית חולים ומוסדות לימוד. בגירוש של 1420 נבזזו הבתים ואף פורקו. בשובם של היהודים לוינה הם התיישבו בלאופולדשטאט (כיום הרובע השני).

למבקרים היום נותרו 3 סימנים שמעידים על הקשר של יהודי וינה לכיכר, הראשון הוא כמובן השם שמשמש את הכיכר עד היום, השני הוא המוזיאון היהודי, והשלישי הוא האנדרטה לזכר שואת יהודי אוסטריה.

האנדרטה הינה מבנה מרשים דמוי ספריה מבטון, אשר עוצבה ע"י האמנית הבריטית רייצ'ל וויטרד, והוצבה בכיכר בשנת 2000. ליד האנדרטה ניתן לראות לוח בטון עליו חקוקים שמותיהם של 41 מחנות וערים אליהם נשלחו יהודי אוסטריה.

זיכרון השואה – אבני נגף ומגני דוד

אבני הנגף, או בגמרנית Stolpersteine הן פרוייקט זיכרון מרשים ומרגש של האמן הגרמני גונטר דמניג. כל אבן נגף עשויה מרצפת בטון קטנה של 10*10 שאליה מוקדמת לוחית פליז ובה פרטיו של אדם אחד. על כל לוחית נכתב שם, תאריך לידה, תאריך גירוש והיעד, ותאריך המוות (אם ידוע). כל אבן נגף נמצאת בחזית הבית בו חי אותו יהודי. אבני הנגף נפוצות בעיקר ברובע השני, אך ניתן להיתקל בהן בכל חלקי העיר, עדות קבע המנכיחה את גודלה של הקהילה המקומית ערב השואה. את הפרויקט התחיל דמניג בשנת 95' בברלין, ומאז ועד היום הניח למעלה מ-75,000 אבנים ברחבי אירופה. 

פרויקט ייחודי נוסף להנצחת השואה הינו 'פרויקט אות'. ב-9 בנובמבר 1939 התקיים ליל הבדולח ברחבי הרייך השלישי, במהלכו הושמדו כל בתי הכנסת של העיר וינה, מלבד בית הכנסת הגדול. בשנת 2009 יזם המוזיאון היהודי יחד עם האמנית בריג'יט קובנץ את פרויקט אות, ב-25 אתרים בהם עמדו בתי כנסת, הונף תורן, ובראשו גופי תאורה, אשר מרחוק נראים כקווים מתפתלים, רק כאשר נתקרב ונעמוד תחתיהם, נראה שהם יוצרים מגן דוד. ליד כל תורן ישנו קוד שניתן לסרוק ולקרוא את סיפורו של בית הכנסת.

המוזיאון היהודי

בשנת 1895 נפתח בוינה המוזיאון היהודי הראשון בעולם. מטרתו היתה לשמר ולתעד את אורחות חייהם של יהודי האימפריה האוסטרו-הונגרית. המוזיאון עבר גלגולים שונים, ועם השתלטות הנאצים על אוסטריה, הוא נסגר והמוצגים פוזרו ברחבי הרייך, ואף שימשו בתערוכות אנטישמיות. למרבה המזל רוב המוצגים השתמרו והוחזרו לידי הקהילה היהודית, מה שאפשר לפתוח מחדש את המוזיאון שמספר את סיפורה של יהדות וינה.

כיום המוזיאון היהודי שוכן בשני אתרים: כיכר יודנפלאץ וארמון אסקלס. שני המוזיאונים מספרים את סיפור של הקהילה היהודית מראשיתה ועד היום, דרך השואה וכל הגירושים והפוגרומים אותם ידעה הקהילה, ובמרתפו של המוזיאון ביודנפלאץ אף תוכלו לראות את שרידיו של בית הכנסת העתיק מימי הביניים.

בית הכנסת הגדול

בית הכנסת הגדול, או בגרמנית השטאדטטמפל נבנה בשנת 1826 ברובע הראשון של וינה. באותה תקופה הקייזר יוזף השני הגביל בניית חזיתות מפוארות למבנים קתולים בלבד, ולכן חזית המבנה הצנועה לא מכינה את הנכנס לפאר המצפה לו בפנים. 

המבנה נבנה בסגנון בידרמאייר שהיה מקובל בזמן בנייתו, ותוכנן ע"י האדריכל יוזף קורנהויזל. היכל בית הכנסת בנוי בצורה אובלית ומוקף 12 עמודים התומכים בגלריה, המשמשת כעזרת נשים, ובכיפה המעוטרת. בבית כנסת זה התפתח נוסח וינה, אשר מלווה את התפילות המקובלות בשירת מקהלה שהופכים את חווית התפילה לאומנותית ומודרנית יותר.

מיקומו של בית הכנסת ברובע הראשון הוא בצמידות לשני מבני מגורים הנשענים עליו. זה היה הגורם שהצילו מגורלם של שאר 92 בתי הכנסת של העיר במהלך ליל הבדולח. מכיוון ששריפתו היתה עלולה לגרום לשריפתו של כל הרובע הראשון, נאלצו הפורעים לפסוח עליו. בשל כך יש לנו את האפשרות כיום להתרשם מהמבנה המפואר והחשוב.

מצבת זכרון לקדושי יהודי אוסטריה

לא הרחק ממרכז העיר, בפארק אוסטריצ'י שברובע התשיעי נמצאת מצבת הזכרון לקדושי יהודי אוסטריה, או בשמה הנוסף – קיר השמות. המצבה נחנכה ב-9 בנובמבר 2021, ביום השנה ה-83 לציון ליל הבדולח. את הקמת המצבה יזם קורט טוטל, יהודי אוסטרי ניצול השואה. הוא פנה ב-2107 לקנצלר האוסטרי סבסטיאן קורץ שקידם את הקמתה של המצבה. המצבה מורכבת מקירות באורך 200 מטר, שעל גביהם רשומים שמותיהם של 65,000 נרצחי שואת אוסטריה. 

נגענו פה על קצהו של מזלג בסיפורה המורכב של יהדות וינה, ובמספר אתרים חשובים שניתן לראות במהלך סיור בעיר. למעוניינים להרחיב ולדעת יותר על סיפור מרתק זה אנחנו ממליצים להצטרף לסיור בעברית בעקבות יהדות וינה.